האם דניאל פרץ על מזוודות?
על שוער הנבחרת הלאומית להגיע להחלטות מהר ככל האפשר • הטור של דני דבורין
כשדניאל פרץ מתייצב בשערה של נבחרת ישראל, הוא עושה זאת, לפחות בינתיים, כשחקנה של אלופת גרמניה באיירן מינכן. אבל כבר חודשים אחדים עולות ויורדות הידיעות על כך שפרץ מועמד רציני לשחק בעונה הקרובה במדיה של איינדהובן ההולנדית.
הידיעה חזרה על עצמה גם אתמול (ג'), ובמבט מהצד ברור לי שפרץ ראוי לשחק כדורגל ולא רק לשבת על ספסל המחליפים של קבוצה כלשהי. הוא נושק לגיל 25, מבלי ששיחק כדורגל בשתי העונות האחרונות, להוציא משחקים בודדים, שהם כטיפה בים.
ספורטאי מקצועני אינו יכול להעביר את זמנו בקבוצה כמשתתף רק באימונים, טובים ככל שיהיו, ואין ספק שהאימונים במינכן הינם מהמעולים בעולם הכדורגל. האימונים חשובים, אולם אין תחליף למשחקים השוטפים בליגה. זה אינו סוד, והדברים ידועים לפרץ, שקיווה, עם בואו לבאיירן, לתרום לה תרומה משמעותית.
ההתפתחויות שחלו בשורותיה, בעמדת השוערים, הקטינו מעשית את סיכוייו ללבוש את האפודה מספר 1. טבעי שכבוד ללבוש את חולצתה של באיירן הגדולה, ובכל זאת מגיע הרגע שבו צריך לקבל החלטה, כי פרץ לא הגיע אליה כדי להפוך לשוער מילואים קבוע.
ואם נשאל את מאמן נבחרת ישראל, רן בן שמעון, הוא בוודאי, ויותר מרבים, רוצה לראות את דניאל כשוער מן המניין, כזה שעוצר, הודף, מזנק ומשחק ביום-יום בקבוצה שרואה בו שוער שעליו ניתן לסמוך.
בהזדמנויות אחדות אמר דניאל פרץ שהוא רוצה בכל מאודו להישאר בבאיירן מינכן. דעתי היא שאם יהיה עליו להמשיך ולחמם את הספסל עד בלי די, המצב שונה לחלוטין. בינתיים, כאמור, הוא עדיין שחקן של האלופה הגרמנית. אם יגיע לאיינדהובן, עליו גם לדעת מה היא מייעדת לו. דבר אחד ברור לכולם: לדניאל פרץ יש מה להציע.
