מדינה בטראומה
הפסיכולוגית טליה גרין טיטיון התארחה באולפן של אבי כץ ושיתפה את התובנות שלה בנושא דיכאון, היפנוזה, והצורך לגשר בין החזית לעורף בתקופת הלחימה
כמו בכל שבוע, אבי כץ אירח באולפן אורח לשיחה על עניינים עמוקים ורגשיים – הפעם, מתוך מטרה להתבונן על הנפש הישראלית בעיצומה של תקופה מורכבת. הוא הזמין את הפסיכולוגית הקלינית טליה גרין טיטיון, מומחית ומורשית להיפנוזה, לשיחה על הכוחות הפנימיים שמניעים אותנו, ועל ההתמודדות הנפשית של אזרחי ישראל מאז אירועי ה־7 באוקטובר. במהלך השיחה נגעה גם בסיפור חייה האישי, וסיפרה מה הוביל אותה לעסוק בתחומה.
בתחילה גוללה את סיפור חייה – ילדותה בשכונת בית הכרם שבירושלים, הוריה שהיו עובדי מדינה, והקשר המיוחד עם סבה:"סבי היה הראשון שלמדתי ממנו על פלצבו. למדתי על הכוח של המוח, איזה כוח עצום יש לו". כשנשאלה מה הוביל אותה לעסוק בתחום, אמרה כי בתור בת לאמא ניצולת שואה, ובתור מישהי שהייתה מחוברת מאוד לסבה שהיה פילוסוף – החיבור שלה לפסיכולוגיה היה כמעט טבעי. "בצבא עבדתי עם נכי צה"ל, הורים שכולים ואלמנות, ובאופן די טבעי התחברתי לפסיכולוגיה".
כשנשאלה גרין טיטיון על פעולת ההיפנוזה, הסבירה שמדובר במצב שבו המוח גמיש יותר, ולכן קל לו יותר לערוך שינויים ולשנות את הקשרים בין התאים במוח.
"למשל, אנשים שמעשנים – הם הרבה פעמים מקשרים סיגריה לרוגע או להפסקה. כשהמוח גמיש אפשר הרבה יותר בקלות לעשות שינויים במוח. איך מגמישים? כשנכנסים למצב של היפנוזה – המוח יותר נוירופלסטי, יותר גמיש. מדענים מדברים על המוח הגמיש, ועל זה שניתן לעשות שינויים במוח בגיל מבוגר, ולא רק בגיל הילדות. במצב הזה המוח שלנו נהיה כמו מוח של ילדים".
בהמשך לא יכלה שלא להתייחס לתחושות הקשות שבהן חיים אזרחי ישראל מאז החלה המלחמה, וסיפרה: "היום המדינה שלנו בטראומה, ואני ועוד קולגות שלי רואים את זה בקליניקה. אני חושבת שזה עוד אפילו רק מתחיל".
לדבריה, ברגע שאנשים יוצאים למילואים, החיים שלהם עוברים שינוי משמעותי, ופתאום הם חווים חוויות אחרות לגמרי, ולא פעם נאלצים להתמודד עם טראומות על כל גווניהן.
"כשהוא חוזר לשגרה היומיומית, שהתנהלה בהיעדרו, הוא מגיע הביתה ומאוד קשה לו להסתגל. הוא חוזר מחוויה כה עוצמתית, אינטנסיבית, ולפעמים גם טראומתית. הוא מרגיש שיש פער, ומי שלא היה שם לא יכול להבין אותו. בת הזוג שנמצאת ומתפעלת את כל הדבר הזה – היא מטפלת בילדים, בבית, ובכל מה שצריך מסביב. היא עושה את זה לבד, ולפעמים היא מרגישה כעס, תסכול ואיזשהו ניתוק, והיא מצפה לפיצוי – אבל נוצר מצב שצריך לבנות בעדינות גשר שיגשר על הפער הזה", סיכמה.
