"גדעון היה איש של חלומות"
אלה פרי, אלמנתו של גדעון פרי ז"ל שנרצח בפיגוע בקדומים באוגוסט 2024, סיפרה: "הוא הכיר את המחבל והחזיר אותו לעבודה, זה היה מתוכנן"
באוגוסט 2024 נרצח גדעון פרי, בן 38, תושב קדומים, בפיגוע במפעל באזור התעשייה בראון בשומרון. מחבל פלסטיני הלם בראשו של פרי בפטיש, חטף את אקדחו – ונמלט מהזירה ברכב גנוב. פרי הותיר אישה ו-3 ילדים. אלה פרי, אלמנתו של גדעון, שוחחה עם אור הלר ואודי סגל וסיפרה על ההתמודדות מאז ומדוע לא תעזוב את הבית שבו גידלה יחד עם אהובה את ילדיהם.
בפתח השיחה ציינה פרי כי "מאז חיינו אינם אותו הדבר", וסיפרה על גדעון ועל אשר אירע באותו היום שבו נרצח: "גדעון היה איש של חלומות, ישבתי באחד החלומות שלו, היה לו חלום לפתוח חנות כלי נגינה בשומרון. הוא הצליח לעשות את זה, אחרי חצי שנה מפתיחת החנות הוא גויס למלחמה. אני החזקתי את החנות. סוף יום העבודה התקשרתי אליו, חיכיתי לו, והוא כבר לא ענה. לפני כן הייתי חלק במחלקת ביטחון, לא כל כך הבנתי מה קורה, קצת הייתי בהדחקה, לא הייתי על זה. התקשרתי לכל החברים שלי ולא קיבלתי מאף אחד תשובה מדויקת, עד שהשכנה שלי אמרה לי 'יכול להיות שמה שקרה שם זה גדעון'".
"עד הרגע שבו לא ראיתי אותו ונפרדתי ממנו, לא האמנתי. הוא היה בחור כל כך חזק, פיזית, לא האמנתי שזה יכול לקרות לו", הודתה ונזכרה: "הוא כל הזמן אמר 'אני לעולם לא מפנה להם את הגב, כי אני אף פעם לא יודע מתי הם יכולים להתהפך עליי ולדפוק לי פטיש בראש', במילים האלו. לצערי, זה בדיוק מה שקרה. הוא אף פעם לא סמך עליהם, לא האמין שמה שיש להם בפה זה מה שיש להם בלב. גם באותו יום הוא לא הפנה להם את הגב".
"לא סתם שגדעון הכיר אותו לפני כן – הוא החזיר אותו לעבודה"
המחבל שרצח את גדעון עבד גם הוא באותו מקום עבודה, וחיכה להזדמנות להוציא את זממו לפועל. "הוא היה מנהל המפעל, השאיר אותם במפעל, אחד הפועלים התגנב החוצה ופגע בו. המחבל, לא סתם שגדעון הכיר אותו לפני כן – הוא החזיר אותו לעבודה", סיפרה.
עוד הבהירה אלה כי "אני יודעת שהם חיכו שהוא יסיים, זה היה מתוכנן. הם חיכו שהוא יסיים את העניינים עם הנשק ורק אחרי זה ביצעו את הפיגוע. היה לו סייען שאמר לו בדיוק איפה להכות כדי שזה יהיה קטלני. זה לא היה עניין של רגע, זה היה מתוכנן".
שמונה חודשים עברו מאז נרצח גדעון פרי ז"ל, ועד היום המחבל שביצע את הפיגוע לא נתפס. "החיים שלי בשמונת החודשים האחרונים הם לא אותו הדבר, הילדים שלי יתומים, נשארתי אלמנה לבד. מגיל 19 אנחנו יחד. אנחנו מדי פעם מקבלים, אחרי לחץ מצידנו, דיווחים על מה קורה. המחבל עדיין לא נתפס. אנחנו מקווים לשמוע בשורות טובות כל הזמן".
על הילדים שנותרו יתומים מאז שיתפה: "שלושה ילדים מתוקים, הגדולות, הכול עניין של אותו זמן ואותו יום. הרבה הומור שחור, מאוד עוזר. הוא היה אבא שלהם במלוא מובן המילה, כל הזמן איתם, כל הזמן שלהם. הוא היה אבא שלהם באופן ישיר".
"גדעון היה איש של חלומות"
אחד החלומות של גדעון ז"ל היה להקים בוסתן, וכך היה. "גדעון היה איש של חלומות, כל מה שהוא רצה לעשות הוא עשה, גם אם היה צריך לחכות 20 שנה בשביל זה. החלום של הבוסתן, יום אחד הוא בא לאמא שלי ואמר 'אני מקים פה בוסתן', הם לא תיארו שזה הולך להיות בחוסר פרופורציה כמו שהוא ידע לעשות. הוא נטע מעל 100 עצי פרי מאחורי הבית של ההורים שלי. המקום פורח, פרפרים, פשוט מדהים לראות את החלומות שלו".
למרות הקושי, האבל והאובדן הגדול – לאלה ברור כי היא לא תעזוב את מקום מגוריה, שבו הקימה את ביתה עם גדעון. "גדעון נולד ונהרג בקדומים, הקהילה פה היא הדבר שמחזיק אותנו. כל מה שאנחנו צריכים, מתי שאנחנו צריכים. אנחנו עטופים אפילו 8 חודשים אחרי. זה פשוט מדהים, היישוב הזה פשוט מדהים. לא היה לי ספק לרגע שאנחנו ממשיכים לגור פה, אני חיה בבית שבכל פינה הוא עשה. אני חיה והוא מסביבי, היישוב מסביבנו ואנחנו פה. הנוף היפה בארץ. הנוף מהבית שלי, באופן אירוני למדי, זה המקום בו הוא נרצח – אין מצב שאני עוזבת", הכריזה.
