שבים פחות?
מהו סעיף הנכד, ומדוע אסור לשנות אותו? • אלקס ריף ומרדכי אסקין על מהות החוק, והסערה הציבורית סביבו • פרק 05
חוק השבות, המעניק לכל יהודי את הזכות לעלות לישראל ולהפוך לחלק מהחברה הישראלית, הוא העוגן הזהותי של יוצאי ברית המועצות. מדוע אסור לשנות אותו, כך שיהפוך לריק מתוכן? בפרק החמישי בפודקאסט 'יותר יהודי ממך', דנו אלקס ריף ומרדכי אסקין על הנושא המורכב.
"אני מנסה להיזכר בסיפור העלייה שלי", פתחה אלקס. "בשנות ה־90 מסך הברזל נפל, התחילו לעלות מיליונים, שערי ארה"ב נסגרו, ואמא בכלל רצתה לעלות לגרמניה. אביה ששרד את הגולאגים של סטאלין והיה כלוא שם הרבה שנים, חזר לצ'רנוביץ כדי לגלות שכל משפחתו נספתה בגטו, ואמר לה 'על גופתי המתה, אני לא מהגר לגרמניה'. כך החלטנו להגיע לישראל. בסוף בקטע טרגי הוא נפטר חודש לפני שעלינו". "אני דווקא נולדתי בארץ, אבל אבי שעלה לארץ בגיל 19 בשנת 1979 עלה בזכות חוק השבות ובזכות ההרחבה של החוק, שמתיר עלייה גם של בני משפחה שאינם יהודים לפי ההלכה", סיפר מרדכי. "הוא נולד לאב יהודי ואמא לא יהודיה. אם החוק לא היה מורחב הוא לא היה פה, לא אני ולא בני. בשורה התחתונה, בזכות חוק השבות המורחב אני, הוריי, ובני יהודים בארץ ישראל. זה הסיפור שלנו".
אז מהו חוק השבות, ומדוע סוגיית סעיף הנכד עולה לכותרות מדי כמה שנים? "חוק השבות הוא אולי החוק הכי בסיסי שמגדיר את ישראל כמדינת העם היהודי", הסבירה ריף. "הוא נחקק ב־1950 ומאפשר לכל יהודי בעולם לעלות לארץ ישראל ולקבל אזרחות באופן מיידי. מ־1970, עם תחילת הטפטופים מברה"מ לשעבר, הורחב החוק כדי שיחול גם על בנים ונכדים שאנו היום קוראים להם 'זרע ישראל' וגם על בני ובנות זוגם, וכך נולד סעיף הנכד. אגב הרעיון שמאחורי ההרחבה הגיע נוכח העובדה שישראל אינה רק מדינה ליהודים על פי ההלכה, אלא בית לכל מי שיש לו קשר לעם היהודי, לכל מי שנרדף בגלל יהדותו בין אם בשואה או לאחריה בברית המועצות. החוק מעניק זכות שיבה לכל מי שיש לו קשר דם לעם היהודי".
"בכנסת הנוכחית התעוררה סערה ציבורית סביב הסעיף הזה", ביקש אסקין לתקן. "בהסכמים הקואליציוניים הייתה התחייבות לבחון תיקונים לסעיף הנכד כי הוא יוצר קשיים ופרצות, זאת לאור ההתפלגות ומאפייני העלייה בשנים האחרונות, כך אומר נוסח ההסכם - 'לאור הקשיים והפרצות שיוצרים סעיף הנכד בחוק השבות והצורך למנוע התבוללות בישראל'. קושי נוסף שעלה הוא למנוע שימוש לרעה בזכויות שנותנת מדינת ישראל לעולים ע"י עולים שחוזרים למדינת מוצאתם זמן קצר לאחר עלייתם ארצה. אז מה הם רצו לעשות? לבצע תיקוני חקיקה עד העברת התקציב, אבל אז הגיע 7 באוקטובר וכולם הבינו שזה לא הזמן להרחיק בני משפחה של יהודים מהיהדות ומהמדינה. נקווה שהמסר הזה יחזיק לטווח הארוך. אחד הטיעונים המרכזיים נגד החוק הוא שרוב העולים שמגיעים כיום אינם יהודים על פי ההלכה, וההנחה שמי שאינו יהודי על פי ההלכה רחוק מהיהדות ומהזהות היהודית ובכך משנה את צביון המדינה ואת התרבות במרחב בציבורי".
"מחקרים מראים שהדור השני של יוצאי בריה"מ יותר מחובר למסורת"
בתגובה, השיבה אלקס: "זה טיעון מאוד בעייתי. הרוב הגדול של העלייה שלנו בשנות ה־90 הגיע עם ריחוק גדול מהיהדות, היינו אחרי 70 שנה של דיכוי דתי ללא חינוך יהודי וללא היכרות עם חגי ומועדי ישראל, אבל מרגע שהגענו גדלנו עם כולם, למדנו בבתי ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים בשפה העברית, עם לימודי תנ"ך ותורה שבעל פה, כולנו חוגגים חגים, צמים בכיפור, גם חילונים, מסורתיים ודתיים, ומחקרים מראים שהדור השני של יוצאי בריה"מ יותר מחובר למסורת היהודית - 70% צמים ביום כיפור לעומת 57% מהדור הראשון, גם במנהג הדלקת נרות השבת רואים עלייה. כשהופכים לחלק מהמדינה היהודית, הזהות מתעצבת בהתאם".
ומה באשר לקליטת העלייה בישראל, שגורמת ללא מעט מעולי ברית המועצות להיאלץ לשוב על עקבותיהם? "האמת שתהליכי הקליטה בישראל לא מספיק טובים", הודתה. "אם היו הזדמנויות להשתלבות בעבודה, ללמוד עברית כמו שצריך, ואם ילדי העולים היו נקלטים במערכת החינוך ללא גזענות, אז דה פקטו יותר עולים היו נשארים. חלק גדול ממי שעוזב לא עושה זאת כי הוא לא מרגיש יהודי, אלא כי הם מחפשים עתיד בטוח לילדיהם, ואם הם אינם מצליחים להתבסס כלכלית, הם יחפשו מקום אחר. מי שמגיע מראש בשביל לנצל את סל הקליטה, יש דרכים ביורוקרטיות למנוע זאת מבלי לפגוע בחוק השבות.
"בסוף, אם תצמצם את העלייה של הנכדים, רוב העלייה הלא יהודית אלו בני זוג ליהודים כי יש אחוז גבוה של נישואים מעורבים בחו"ל", אמר אסקין בסיום. "המספרים הנוספים הם בנים ליהודים ובני זוגם שאינם יהודים לפי הלכה, אז גם אם נבטל את סעיף הנכד או תוריד כמה אלפים בשנה, עדיין המספרים הגדולים הם של בני הזוג ושל הבנים אלו שכאן. המחיר הגדול שנשלם לעומת הפתרון שאתה מנסה לפתור לא יעבוד".
עריכה: אחיה כהן ומיכל קדוש
